<h1>העיטור הלכ' מילה ח"ד</h1>
<h2>דף מ:</h2>
והיכא דאיקלע שמיני דמילה בתעניתא אשכחן רבוותא קמאי דאמרי מברכין על הכוס ומנהגנו הוא להניחו עד מוצאי יוה"כ ואמו של תינוק שותה אותו ואע"ג דאיכא למימר לטעמי' לינוקא שלא הגיע לחינוך וטפי בטפי אי' למימר דל"צ אלא הכי הוא המנהג מאי אית לך למימר דלמא משתפך אין מבטלין מנהג ול"נ לן אטו במקום איסורא כי נהגו מנהג מי שבקינן להו (ר"ה ט"ו:) והכא הא איכא איסורא כיון דמשתעי ביני ביני מקמי דלטעום בעי לברוכי ברכה אחריתא דהא קמייתא ברכה שא"צ והא עובר משום לא תשא (ברכות ל"ג.). ומסתברא לן ביוה"כ ובט' באב לא מברכין כלל אכסא ועבדינן כדוכתא דלא שכיח חמרא ולא מצי למימר לטעמי' לינוקא דלית הלכה כר' אחא בר יעקב דלמא אתי (למיברך) [למיסרך] כדאיתא בעירובין. אבל בשאר תעניות דקי"ל (ר"ה י"ח:) רצו מתענין רצו אין מתענין מברכין אכסא דאע"ג דאמרינן (פסחים ק"ה:) המברך צריך שיטעום הנ"מ היכא שאפשר אבל לא אפשר יהבינן לינוקא דלטעמי' ונפיק, כדגרסינן בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה כ"ט:) לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אא"כ אוכל עמהם אבל פורס אדם לבניו ולב"ב כדי לחנכן במצות ואעפ"י שהוא אינו אוכל אלא בניו אוכלין מותר, ש"מ לכתחלה צריך שיטעום אבל במקום חינוך אי נמי במקום דלא אפשר שרי. וגרסינן נמי בערבי פסחים (ק':) אותן בני אדם שקדשו בבית הכנסת ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו ור"י אמר אף ידי קידוש לא יצאו דאין קידוש אלא במקום סעודה הלא"ה יצאו אע"ג דלא שתי מיניה. ובפ' בכל מערבין גרסי' גבי יין ביוה"כ לטעמי' ינוקא לית הלכתא כר"א בר יעקב דלמא אתא למיסרך כשהוא גדול (והלכה) [והלכך] ביוה"כ ובת"ב גזרינן ובשאר תעניות לא גזרינן מברך אכסא ויהבי' לינוקא. והא דפריש רי"ץ אבן גאות בהלכותיו חומר בקידוש מבשאר ברכות. שבקידוש צריך שיטעום המברך ואם לאו לא יצא וצריך לחזור ולברך אבל בשאר ברכות אעפ"י דלא טעים וטעמי' אחרינא יצא מההיא דעירובין ולא דייק לן בין בקידוש בין בשאר ברכות אם טעם א' מהם יצאו כולם בין שיטעמו המברכין בין שיטעמו המסובין והמברך אינו רשאי לדבר עד שיטעום וכשטועם המברך א"צ לטעום המסובין. מיהא לכתחלה צריכין לטעום כדפרישית. והא דאמרינן (פסחים ק"ז.) המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא מלא לוגמיו אתא לאשמעינן וה"ה אם טעם א' מן המסובין מלא לוגמיו יצאו כולן אבל בשאר ברכות לא בעינן מלא לוגמיו דקידוש שאני דכתיב ביה זכור זכרהו על היין. ואיכא למימר אפילו טעמו כולן מלא לוגמיו יצאו.
